הבטן הנשית…
כששאלתי אילו כינויים אתן מכירות לבטן,חברתי הצלמת המוכשרת כתבה : ה- אימה.
מסתבר שזאת התחושה וההרגשה שהאיבר הזה מעורר, לא משנה גודל או גיל.
תכף נחזור לזה, אבל בואי נתחיל מהתחלה-
כשחושבות על זה, הכל מתחיל מהבטן,
שם בפנים נמצאת הרחם שבה אנחנו מתפתחות במי השפיר החמימים , גדלות עד שאנחנו מוכנות לצאת לאויר העולם ולהתחיל את מסע חיינו,
הבטן הזאת מכילה אותנו, מאפשרות לנו להתהפך, לבעוט, לזוז, לנוח ולהתערסל.
בינקות ובילדות המוקדמת – בטן שמנמנה היא סמל לחמידות, בטן שטוחה תגרור שלל עצות על איך להאכיל את הילדה המסכנה.
הפריווילגיה של לא לשים לב לבטן תמשך שנים מעטות אם בכלל,
מגיל מאוד צעיר, המטרה היא בטן כמה שיותר שטוחה ואם אפשר קעורה מה טוב.
"תכניסי את הבטן" הוא אחד המשפטים שאין אישה שלא שמעה הרבה מידי פעמים בחייה.
בחוגים הנחשבים לבנות – בלט והתעמלות אומנותית זאת דרישת סף.
מה יש בבטן הנשית שכל כך מציק לנו שתבלוט החוצה? אולי נוכחות החמצן בגוף היא המפריעה?!?
מצד שני, מקומן של נשים רזות מאוד שבטנן באופן טבעי שטוחה לא נשאר נטוש מביקורת חיצונית- הן כמובן יזכו למבטי טינה, להערות בקשר לאכילתן, רמיזות להפרעות אכילה
ואם יפגינו תאבון בריא יזכו למשפט הנפלא : גם אני אכלתי כמוך כשהייתי קטנה, זה יום אחד משתנה, את תראי.
כיף במקסימום.
בטן שטוחה היא אולי דבר שיש לחלק מהנשים באופן טבעי,
אבל, מסתבר שלגוף אנושי ובמיוחד הנשי יש שגיאת תכנון מחרידה,
את מבינה, בניסיון הטיפשי לאפשר לנו תנועה, גמישות ויכולת תזוזה נבראו גם הקפלים.
אותם חלקי עור שמשתנים בגודלן אבל קיימים אצל כולן ומופיעים בעת ישיבה.
בלעדיהן סביר להניח שלא היינו יכולות לשבת, להתכופף וכיוצא בזה, אבל כשרואים אותם מופיעים תוהים אם לא היה כדאי לוותר על היתרונות שלהן ופשוט לעמוד או לשכב, מחיר קטן בשביל הרבה תמונות יפות.
עוד פאק בתכנון הם סימני המתיחה,
אותם סימנים אדומים שרומזים לנו על גדילה מהירה שאליה לא הצליח להסתגל העור מהר מידי ולכן נמתח.
הם מופיעים בכל רחבי הגוף, בכל גיל ובכל מגדר. (כן, גם לגברים יש סימני מתיחה!!)
בבטן הם יכולים להופיע בעת עלייה מהירה במשקל או ירידה מהירה במשקל(בכל גיל), צמיחת הגוף בגיל ההתבגרות, בעת טיפולי פוריות (שעוד נדבר עליהם) וכמובן בהריון.
נכון להיום, אין שום תכשיר או מכשיר שיכול להעלים אותם,
מה שכן יש זה הרבה מאוד כסף שמועבר להבטחות כוזבות.
עם גיל ההתבגרות, ימח שמו , מגיעות לחלק מהנשים גם שערות כהות בשיפולי הבטן , שעווה רותחת או דקירות מחט יסדרו את העניין, עד הפעם הבאה.
הדרישה לבטן שטוחה ושרירית יצרה אינספור תרגילי ספורט ייעודים, ניתוח פלסטי עם הרבה מאוד נפגעות (שאיבת שומן) ובכללי, הרבה מאוד נשים שמתעבות את החלק הזה בגופן.
עם כל התיעוב המובנה והמבט החיצוני הנוקשה כלפי הבטן הנשית , בטח לא יפתיע אותך שנשים הרבה יותר מגברים סובלות ממחלות מעי דלקתיות ומתסמונת המעי הרגיז.
בואי שנייה נעצור כדי להבין למה יש לנו בטן ואז נדבר על הפיל שאנחנו מסתבבות סביבו בלי לומר מילה.
הבטן מכילה בתוכה את רוב מערכת העיכול (הכוללת את הקיבה, את המעי וכדומה) ואיברים פנימיים נוספים (כגון הכבד והכליות, למשל).
הבטן אצל נקבות היונקים מכילה בתוכה גם את הרחם, המכיל בעת הריון את העובר.
אז הפיל הוא אוכל.
לאורך כל #חתיכות, אנחנו מבינות שהמטרות הן פוליטיות – מניעת חופש וניתוק העוצמה.
אם את הולכת על עקבים, כואב לך ואת לא יכולה לרוץ .
אם את מוציאה אלפי שקלים על הסרת שיער , זה אלפי שקלים (ושעות) שלא תוציאי על השקעות נדל"ן בחו"ל.
ואם המטרה היא בטן שטוחה ושרירית – אז בין אם את באופן טבעי רזה ובין אם את לא – האוכל שלך ומה שאת מכניסה לפה הופך להיות העניין של כולם ובעיקר שלך.
זה אומר שהקשר שלך לאוכל, כמעט תמיד יהיה מופרע. יהיה אוכל שמותר לך ויהיה אוכל שאת חוטאת בו. זה אומר שבשביל הרבה נשים לאכול בפומבי זה עניין,
זה אומר שמילים כמו "תוקעת" "בולעת" "זוללת" "שואבת" הופכים להיות מילים עבורך ועבור חברות שלך שמתארות אכילה רגילה לחלוטין.
זה אומר שאם את אוכלת הרבה את תקבלי הערות ומבטים וגם אם את אוכלת מעט.
זה אומר שכמעט ואין אישה שלא חושבת לפני שהיא מכניסה משהו לפה.
וזה בעיקר אומר שהקשר שלנו לאוכל , שהוא צורך בסיסי בכדי להיות בחיים, פצוע.
והרבה מאוד נשים נאבקות יום יום בצורך הזה,
דמיינו מאבק בנשימה או שכל נשימה מלווה במחשבות בשביל להבין כמה המאבק הזה הוא סזיפי ובלתי נסבל.
ועם כל זה בבטן נסגור מעגל ונחזור למה שהתחלנו בו – הריון או בשמו השני "מחרב הבטנים".
פעם, לפני שנים רבות ההריון היה תקופה קסומה בה האישה הייתה מורשת להתפנק ככל רצונה באוכל ,המשפט "אני אוכלת בשביל שניים" היה מעורר חיוך ובגדי הריון היו שמלות חסרות גזרה ומתנפנפות.
היום, הציפיה היא שתעלי כמה שפחות בהריון וכמובן שתשתחלי לסקיני שהוא זוועות עולם גם ברגיל (https://www.ynet.co.il/
הפחד משינוי הגוף הוא כל כך גדול שישנן נשים רבות שמפחדות להכנס להריון עקב כך,
מה גם, שלפחות בארץ, בטן בהריון היא בטן פומבית לכל דבר, כולל לעוברי אורך ברחוב שמרגישים חופשי להניח עליה יד ולהעיר הערות.
מי שעוד "יהנו" מהפומביות של הבטן ההריונית הן נשים בטיפולי פוריות , שמטבען מאוד מנפחים את הבטן ולכן הן מקבלות תגובות של הערות ומגע ברחוב שמיותר לציין גורמים למצוקה נפשית רבה.
גם נשים שהתברכו במבנה גוף עם בטן בולטת יזכו לאותן הערות מפרקות ומבאסות טילים.
בקיצור: בטן היא איבר פרטי,לא מעירים/נוגעים בבטן של אחרות.נקודה.
בטן פוסט פרטום (אחרי ההריון, רציתי להרשים בלטינית):
אם לא מספיקים שינוי הגוף הטבעיים בהריון,לאחר ההריון הבטן המפוארת שגידלה בתוכה את הילד/ה המושלמ/ת והאהוב/ה שלך,
הרבה פעמים נחתכת בניתוח קיסרי ונשארת מצולקת וכאובה .
ו/או סובלת מהפרדות בטנית שהיא מילה רפואית לתיאור בטן שגם שנים אחרי לידה ממשיכה להיות בולטת ועגולה.
או/ו נשארת רפויה ומעוטרת סימני מתיחה לכבוד נס בריאת החיים שהתרחשה בה.
ילדים באופן די נפלא, עפים על הבטן של אמא שלהן על כל ג'ליותה, עיטוריה וצלקותיה.
מי פחות עף על זה? כל מי שעושה כסף מהשנאה שלך – המדיה, תעשיית הפרסום, ותעשיית הניתוחים הפלסטים.
וכך, אחרי הבאת ילד לעולם (או כמה ילדים) או אחרי ירידה ניכרת במשקל, נשים במקום לעוף על עצמן ועל כך שהצליחו לעשות משהו לא פחות ממופלא
מוצאות את עצמן בתיעוב עמוק, בבושה, בהסתרה, בפנטוז על ניתוחים שישיבו להן בטן נערית "וראויה".
וזה עצוב עד כדי טראגי שהצליחו לקחת מנשים את שכרון וגאוות יצירת החיים והמירו אותו במירוץ אחרי קוביות.
אני מסיימת עם כינוי מופלא שכתבה לי קוראת בפוסט ששאלתי על כינויי בטן שאתן מכירות,
היא כתבה "בויך" שמסתבר שזה עולם ביידיש.
והבטן שלנו, על שלל צורותיה , היא בדיוק זה – עולם שלם.
של רגשות, של צרכים, של נחמה ושל כאב.
עולם שמגיע לנו להכיר, לגעת בו ולאהוב אותו, עולם שהוא כל כך הרבה יותר רב מימדים וצורות מקוביות.
מבשלת לכן סדנא על בטן, כי מגיע לה ומגיע לנו ,
אם את רוצה שאשלח לך פרטים ברגע שתהיה מוכנה, כתבי לי בפרטי או כאן
