יובל נוח הררי שואל את הקהל מה לדעתו מפריד את האדם מהחיה?
הוא עונה – סיפורים.
אנחנו מין שמאמין לסיפורים ,
סיפרנו שוב ושוב שחתיכות נייר שוות יותר מאוכל , ואנחנו לגמרי מאמינים בזה.
הוא נותן דוגמא שאם תבוא לקוף ותגיד לו תן לי בננה תמורת 100 דולר הוא לא יסכים
בן אדם לא יהסס
למה?
כי הוא (ואנחנו) מאמינים לסיפור.
אבל
וזה אבל ממש גדול
אנחנו יכולות *לבחור* לאיזה סיפור להאמין
לאיזה סיפור לתת כוח וממשות.
הסיפור המסוכן ביותר הוא שיש למישהו כוח עלינו,
אל תאמינו בו
הוא אף פעם לא נכון.
סיפור אחר נורא חזק הוא שחוקים הם אמת,
בעוד שחוקים הם כלי ששייך לזמן, תרבות ומקום
בדיוק כמו שפעם היו חוקים שילדים הם רכוש והיום אף אחד לא יעלה על דעתו אפשרות כזאת.
יש חוקים או תקנות שהם נגדכם?
יש חוקים או תקנות שהם נגדכם?
תזכרו שהם סיפור, וסיפור ניתן לשינוי כל הזמן.
עכשיו זמן שינוי,
תבחרו סיפור שאתן רוצות שיקרה
ותעיפו מכן סיפורים ששייכים לאנשים אחרים
הכוח שלכן הרבה יותר גדול ממה שאתן מדמיינות
אל תתנו את האמון שלכן ואת הכוח שלכן
לסיפורים זרים.
בראשית הייתה מילה.