פיצול נפשי כדרך השרדות מול הורה נרקיסיסטי.
תמת האמא שלא מסוגלת לעמוד מול ביתה ומנסה להשמידה היא תמה ידועה מידי באגדות וסרטי ילדים,
למרבית הצער זאת לא רק תמה בדיונית אלא הפרעה אמיתית שנקראת הורות נרקיסיסטית.
והצער העמוק הוא על ילדים וילדות שחווים ילדות בצל הורה שכזה.
בדיסני יש כבר תקופה סרטים שמנסים להסביר את הנבלים מנקודת מבט אוהדת
שבדרך כלל מושגת על ידי מתן סיבה פסיכולוגית באופן שטחי שעושה עוול למתמודדי נפש .
אני אנסה לתת את הפרספקטיבה שלי לקרואלה ומקווה שתמצאו בה ערך,
נתחיל רגע בהסבר קצר מויקיפדיה על הפרעה נרקיסיסטית ומשם נמשיך לסרט
ההפרעה מתבטאת בדפוס מתמשך של התנהגות חריגה המאופיינת ברגשות מוגזמים של חשיבות עצמית,
צורך מוגזם בהערצה ויכולת נמוכה לגלות אמפתיה כלפי אחרים.
הלוקים בהפרעה משקיעים זמן רב בחשיבה ובפנטזיות על השגת כוח או הצלחה, או על המראה שלהם.
לעיתים קרובות הם מנצלים את הסובבים אותם
*****מכאן ואילך אזהרת ספויילרים******
קרואלה מתחיל בסיפור שמסופר מנקודת מבטה של הגיבורה, ככזה אנחנו מוגבלים לידיעותיה וליכולותה להבין את המציאות,
היא נולדת חצויה , זה כמובן מתבטא בשיערה שחציו שחור וחציו לבן
ומאוחר יותר נבין שזה גם קשור לחלק של האם שרוצה בתינוק ולחלק שאיננו רוצה , אם תרצו חלק חי וחלק מת
ואפילו – עצמי אמיתי ועצמי כוזב
שכן בחיים עם אם נרקיסיסטית , אין אפשרות לילד.ה להיות מי שהיא ולהיות אהובה
אין מקום ליד מישהי שרוצה את כל המקום כולו לעצמה.
לילדה קוראים אסטלה, שם שמשמעותו עמוד אבן המוקם למטרות הנצחה או זכרון
אבל גם כעמוד שמציין גבול טריטוריה
היש שם מתאים יותר מזה? כל מטרתה היא לפאר את האם או למות
כשהיא עצמה ובשיא כוחה , היא נחשבת בעייתית, איומה, דורשת אילוף וריסון
הגברים והבנים שמקיפים אותה כילדה עושים הכל כדי לשבור אותה לכניעה
והיא? חצויה, מצד אחד מודעת לכוחה ולא מהססת להשתמש בו
ומצד שני מקבלת שוב ושוב פידבקים מהעולם החיצוני שככה כמו שהיא היא לא טובה
היא "קרואלה" – אכזרית.
גם פה השם הוא מדרש, הוא כלי נשק כלפיה
שם שנועד לרסן אותה, ובאותה העת יוצר אצלה פיצול עמוק יותר-
בין החלק המרצה, העכברי והשקט,המוריד ראשו – שהוא הטוב
לבין החלק החי, הפראי ומלא היצר והיצירתיות שהוא הרע – האכזרי.
ילדים להורים נרקיסיסטים הרבה פעמים מקבלים שוב ושוב כינויים כמו "כפויית טובה" "אכזרית" וכו
כינויים שכל מטרתם היא לגרום לילד להרגיש אשם ובלתי ראוי לאהבה.
בשנים הראשונות לחייה היא זוכה לאם מיטיבה,
אם אוהדת שמנסה לחנך אותה ועומדת מאחוריה,
היא נותנת לה זכות קיום
באמהות נרקיסיסטית זה קורה בשנים הראשונות לפני שהילדה הופכת לנוכחת
מכיון שהיא עודנה מראה חלקה לאם עצמה ולכן איננה מאיימת עליה.
האם הטובה נרצחת בשלב מוקדם והילדה שכבר הפנימה שהיא האחראית לכל מה שמשתבש
בטוחה שזאת אשמתה ושהיא פגומה.
כאחראית למוות, היא צריכה להסתתר וכתוצאה היא צובעת את השיער
ומכניסה את האישיות "הרעה" או בעצם העצמי האמיתי שלה פנימה
מעכשיו מותר לה להיות רק טובה,
היא מפסיקה להיות נראת, הופכת לגנבת כי רק כך היא יכולה להתקיים
ובעצם מפסיקה להיות נוכחת.
ככה עוברות להם כמה שנים, החלק הפנימי שלה מורשה לצאת רק למען משהו
ליצור תחפושות, מסכות, דרכים להפוך אותה למישהי אחרת
לה עצמה אסור להיות.
אבל בדרך הזאת, יש גם תקווה
יש משאבים – החל מבאדי הכלב שמלווה אותה ואוהב אותה ללא תנאי , החברים היתומים כמוה
שיחד יוצרים משפחה אוהבת ולא שיפוטית,
וכלה בחלק הזה הפנימי שממשיך לדלוק, גם אם כגחל
לא עוזב, לא מת, נשאר
ואותם חברים שעכשיו הם גם משפחה, רואים את החלק הזה ומנסים באמצעים שלהם לפתוח לו דלת
ולהכניס את אסטלה לבית אופנה
בסצנה נפלאה שכולה קליימקס אחד גדול אנחנו מגלים כמה מאמץ נדרש כדי להכניס אותה –
רק כדי לנקות שירותים…
מנת ההשפלות שהיא זוכה להם היא אדירה
וכאן גם מודגש חיבתם של דיסני למיחזור סרטים ודמויות כי בתכלס אם הייתם נרדמים לרגע,
לגמרי יכולתם לחשוב שמדובר בגרסת הלייב אקשן לסינדרלה
בחזרה למטאפורות, רק כאשר אסטלה מאבדת את זה לגמרי
מאבדת תקווה , מאבדת כל סיכוי שיראו אותה בדרך הישר ונותנת דרור למי שהיא באמת
היא סוף סוף נראת
כלומר, לא לגמרי , אל תגזימו, יש עוד חצי סרט מלפנינו …
היא מגיעה לעצב אופנה אצל הברונית, מעצבת אופנה מעלפת עם הפרעה נרקיסיסטית חמורה
וכמו שכבר הבנתם היא אמא שלה
האמא האמיתית,
אסטלה מעריצה אותה וזוכה ממנה לחינוך הופך קרביים:
בתפריט : העליבי את כל מי שסביבך והפכי אותו לאימפוטנט ושבר כלי , קחי את כל החיות ממי שסביבך,
דאגי רק לעצמך, ראי רק את עצמך ורמסי כל מי שעומד בדרכך
לאף אחד ואחת אין מקום לצד הברונית , רק מתחת לרגליה.
(אני חייבת לתת כאן הערת שוליים, נרקיסיסטים לרוב הם אנשים סופר כריזמטים ומקסימים,
בסרטים איכשהו הם תמיד מוצגים כאכזריים ואיומים וכל הזמן נשאלת השאלה איך זה שאף אחד לא קם ועוזב?
במציאות, זה הרבה יותר מורכב
נרקיסיסטים בדרך כלל מושכים כמו צוף, אנשים כמהים לדובשם,
ובד"כ יקח הרבה מאוד פעמים עד שיבינו שבשביל טיפת דבש אחת הם סופגים עשרות עקיצות.
אנשים סביבם נמשכים לאישיות המקסימה שלהם מבלי מודעות למה שקורה בחזיתות אחרות
או עם מחשבה מתעתעת שלהם זה לא יקרה,
ואילו לילדים להורים כאלו, אין ממש לאן ללכת ומכבש האלימות הנרקיסיסטית מופעל מרגע לידתם)
אסטלה, לפחות בהתחלה מצייתת למציאות הזאת
כי בעולם מעוות, התעוותי . כמאמר הפתגם
אבל האני האמיתי שלה מתחיל לדפוק בדלת
כדי לחיות הדרך היחידה שלה היא להשתמש בדימיון וביצירתיות שלה
אלו הכלים היחידים לתת לה אויר והדברים היחידים שאי אפשר לקחת ממנה
עד ש.. גם אותם מנסים לקחת את זה ממנה
היא תנסה מאוד להחזיק בפיצול, להשאיר את האני הכוזב והנוח
אבל לאורך זמן זה לא יתאפשר
אי אפשר לחיות לצד נרקיסיסטית
וכמו שהברונית אומרת לה – היא (קרואלה) החליטה שזה או אני או היא ואני בוחרת בי
האמא הנרקיסיסטית לא יכולה להניח לבת לגדול לצידה
היא מנכסת את הכשרון שלה ונלחמת בה
קרואלה תנסה להשתמש בחזרה בכל כוחותיה – הכשרון, החברים, העוצמה
ולהלחם בחזרה, לרגע נדמה שזה עולה בידה
רק כדי לגלות שאמא שלה , בתור חסרת עכבות ומצפון שהיא,
תהרוג אותה בלי להסתכל לאחור.
קרואלה תנצל רק בזכות הצייד (אוי, אופס התבלבלתי עם עוד אגדה שדיסני הכניסו לכאן)
אותו דמות שהייתה אמורה להרוג את שלגיה ביער (אה קרואלה סליחה…)
אבל במקום חס עליה ונתן אותה לאמא מיטיבה.
זאת נקודה חשובה ועוד תקווה , מלבד המשאבים הנפלאים שיש לקרואלה –
הדימיון היצירתיות, באדי, החברים , העצמי האמיתי
יש לה גם אנשים שרואים אותה, ומתישהו עוזרים לה לצאת מהקן הבוער ולהפוך לפיניקס.
ולבסוף תצליח לגבור על אימה, בזכות החיבור לאהבה שמלמד אותה שהיא אחרת-
שהיא כן רואה אחרים, שהיא כן אוהבת
שהיא לא רעה, אולי קצת משוגעת , אבל מי לא יהיה עם אמא כזאת?
בסוף, האמא אינה מתה
זה סוף חכם ורלוונטי,
אמא מתה זה קל, הכל נסגר בעבר
אמא שחיה וצילה כל הזמן נוכח היא חווית חיים של הרבה מאוד נשים לאמהות נרקיסיסטיות
לבחור בחיים ובעצמך כשיש רוע בין הצללים זאת גבורה אמיתית
קרואלה נכנסת לביתה האמיתי עם המשפחה האמיתית שלה ומשנה את השם ל- הל הול מסדרון הגהנום
קריצה מודעת ומקסימה לילדות שיש בה הרבה המתנה והרבה מאוד גהנום
במציאות כנראה ששיערה של קרואלה היה אפור – שיער בו שערות שחורות ולבנות שזורות אחת בשניה,
לא לגמרי ברור איפה השחור מתחיל והלבן מסתיים
אבל בסרט (לא ממש) לילדים זאת כנראה מציאות מורכבת מידי
רוצה לומר, זה לא כל כך פשוט לדעת איפה העצמי האמיתי מתחיל והכוזב מסתיים ולא תמיד אפשר להיות רק אחד מהם,
ואולי מה שבאמת חשוב זה לדעת , שלא משנה איפה גדלת וכמה חרא אכלת
תמיד אפשר להיוולד מחדש-
אהובה, ראויה ולבושה סוף הדרך