על חורבן הבית שמתרחש יום יום, שעה שעה
את יודעת בדיוק על מה אני מדברת,
הבית שלך זה לא הארבעה קירות בראשון או ברשפון
הבית שלך בעולם הזה, זה הגוף שלך
כמה שנאה את מטיחה בו יום יום?
כמה השוואות שבהן תמיד את המפסידה?
כמה ארוחות עם אוכל לא מזין?
כמה מילים ומשפטים וצביטות ומבטים קשים?
תני לי לנסות לכמת – מלא
מלא מלא מלא שנאה
ולמה?
כי את לא מידה 0?
כי את לא עם חזה גדול?
כי הבטן לא מספיק שטוחה?
בגלל זה את מחריבה את עצמך?
ותוך כדי ההחרבה הזאת, את כועסת
את כועסת שיש לך בן זוג שלא אוהב מספיק (או אולי שהוא אוהב מידי ואיך זה יכול להיות)
את כועסת שאת לא נחמדה מספיק ומכילה מספיק,
את כועסת שזה לא הולך וההוא לא הולך.
ואני מאוד מבינה את הכעס שלך
העניין הוא שקשה מאוד לתת החוצה אהבה, שמה שמתרחש בתוכך זה פוגרום מתמשך
וקשה למצוא אהבה שמה שמתרחש בתוכך זה מלחמה עקובה מדם.
אז אולי לרגע,
קחי נשימה,תסתכלי על החורבן הזה שמתחולל
ותגידי – לא עוד.
אני את הגוף שלי לא מחרבת יותר
אני את הגוף שלי מזינה באהבת חינם
ותני לעצמך, תני לעצמך בלי מעצורים
תספרי לגוף שלך מה את אוהבת בו
גם אם זה דברים פצפוניים , אבל הם עדיין ישנם.
ואז תראי, את תראי איך הוא יבנה
איך האהבה שתתני לו תשוב אלייך חזרה
תראי איך כל מה שהיה צריך,
זה לא דיאטות ולא ניתוחים ולא את הג'ינס הזה שאוסף או את הקרם שמחליק
כל מה שהיה צריך כדי שתהיי קורנת ויפהפיה
זה מילה טובה
וזה לגמרי בחינם
<3
